אני שונא את השמאל / אני שונא את הימין

Edit Post Tex

אני שונא את השמאל / אני שונא את הימין.

***

חקר השנאה מרפא.

כל אדם שלומד לחקור את השנאה שבו, עובר ריפוי. הוא גדל לחשוב, להתבטא וגם לשאול: "ככה הייתי מקווה שהדברים ייראו. גם אתם? מה נוכל לעשות בשביל זה?"

לפני שאספר ואסביר עוד, הנה 3 שאלות לאמא ואבא:

1. האם הילד אוהב או שונא את "הלימודים"?

2.האם את/ה אהבת ללכת לביה"ס?

3. שאלתם את עצמכם איך יצאו ממערכת החינוך ילדים שגדלו להיות אנסים? (רוצחים, גנבים, נוכלים, מושחתים, יו ניימ איט)

***

בן ה-10 שמולי בזום: "אני שונא שמכריחים אותנו ומאיימים ומענישים... וגם השיעורים בזום כל כך משעממים."

"בא לך לחקור?"

"בטח."

"נכון שאם לא נחקור את הקורונה, לא נצליח להישמר ממנה ולמצוא לה חיסון?"

"ברור."

"אז תקשיב שניה. אני חוקרת עם הילדים שבאים אלי מה הם שונאים בלימודים ובביה"ס. יתאים לך להיות בצוות המחקר אתי?"

האור בעיניים שלו ניצת.

"כן, יש לי הרבה מה לעזור בזה."

סקרנות היא חיסון מפני הפחד.

אני חוזרת: סקרנות היא חיסון מפני הפחד.

אבל מי לימד אותנו להסתכל לשנאה ישר בעיניים מבלי להיבהל? לשהות שם באופל בלי למהר לגרש את הצל?

ומי הראה לנו איך השנאה שבתוכנו היא קוקטייל נפיץ של כעס, פחד וחוסר אונים?

***

"אז בוא נראה. יש לך דוגמה למשהו שמבאס אותך בלימודים?"

"כן, מעצבן אותי שהמורה אומרת לנו תמיד- תפתחו בעמוד זה ועמוד זה ולא מעניין אותה אם אנחנו רוצים או לא..."

"וואלה. תשמע, יש הרבה ילדים שמגיעים אלי ואומרים לי משהו כזה, כל אחד בדרך שלו."

"מה, באמת?"

כל ניצוץ של סקרנות הוא 'פוטנציאל למידה' שאני מוסיפה לו חמצן. (זהירות מלנשוף חזק מדי, שלא יכבה)

"תקשיב, בא לי לספר לך מה אני גיליתי כשהייתי מורה בביה"ס."

עוד ניצוץ.

עכשיו מרגיש לי דווקא לחכות.

והנה זה בא ממנו: "מה?"

או! הנה אנחנו בשיח חוקרים, שיח לוחמים לגילוי הנסתר!

אנחנו הרי רוצים שהילד יאהב 'ללמוד', והוא יצטרך להרגיש ולהבין שללמוד זה לפני הכל לחקור ולשאול ! ולא רק לשנן, לגרוס ולפלוט תשובות (שאני כבר יודעת).

"אז אני אגיד לך מה כבר גיליתי." אני אומרת בשקט, "אולי גם אתה כבר ראית שיש ילדים ששונאים שנותנים להם הוראות בלי שבדקו אתם קודם מה בא להם ללמוד ומה לא ולמה בדיוק."

הוא מהנהן.

"ומצאתי שקוראים לזה חוסר כבוד."

"חוסר התחשבות"- הוא אומר.

"בדיוק ככה. תודה. ויש גם דברים שחקרתי על עצמי, כשאני הייתי ילדה."

"מה?"

"למשל שהרבה ילדים היו מפריעים וצועקים ומקללים והולכים מכות, אבל כשאני הייתי שונאת הייתי שותקת ולא רציתי לדבר. לפעמים הייתי מתנתקת בשיעור וחולמת בהקיץ, או מכווצ'צ'ת דף של מבחן עם ציון גרוע שקיבלתי וזורקת מתחת למיטה בבית שההורים שלי לא יגלו. פחדתי שהם יתעצבנו עלי."

הוא צוחק: "ומה, לא חשבת שהם יגלו את זה?"

"לא, הייתי סתומה."

הוא מתפוצץ מצחוק.

"ואתה יודע מה עוד? פעם כשחברה שלי התעצבנה, אימא שלה אמרה לה שלא יפה לדבר ככה על בית הספר או על המורה."

החיוך שלו משגע: "אצלי זה רק שההורים שלי אומרים, אפילו עכשיו בזום- אין מה לעשות, יש דברים שחייבים, זה לטובתך."

***

לא אלאה אתכם כאן בשיחות החקר המרתקות שלנו. אני לומדת עליו, על עצמי ועל אמנות החינוך כריפוי.

ואני חושבת על שני מליון תלמידים. כל אחד מהם יצטרך לחקור את השנאה שלו, כן, שלו ! לכל הדבר הזה שהוא התרגל לכנות בשם "לימודים".

כל אחד יצטרך להרגיש ולהתעמת עם ההוויה השונאת בעלת אלף הפרצופים (למשל: עבודה חפוזה על שיעורי בית - אוףףף, בואי נגמור כבר עם זה).

תגידו, 180,000 עובדי הוראה, אתם קולטים לאיזה בני אדם אחרים יגדלו ילדים שלמדו להיות חוקרים אמיצים של לבבם השונא והאוהב?

במחקר המשותף שלנו אני לא ממהרת לתקן את ה'באסה' כדי 'שיהיה כבר בסדר' ושהוא יתקדם בחומר. לא, אני בשום פנים לא רוצה לשים סתימה על שן כואבת ועל ריקבון.

זה לא יתרפא בלי טיפול שורש.

לכן אגב, אני גם לא מרבה "לתת אמפתיה" תחת כובע המטפל המושיע. אני לא רוצה לחזק את החלק המתאונן, הקורבני והמאשים. רק לחקור ביושר. הדרמות מיותרות.

ולאלה שעדיין תוהים-

מחקר השנאה הוא כמובן למען האהבה. קודם-סור מרע- ואח"כ- עשה טוב.

אז כשהוא אומר "זה משעמם" אנחנו מגלים אם זה "אני רוצה יותר גיוון" למשל. וכשהוא אומר דווקא "בא לי ללמוד את זה", יכול להיות שנחקור את הרצון הטוב, את החשק ואת האהבה. "תגיד לי רגע, למה בא לך? מה יש בזה בדיוק שפותח אותך?"

ביני לבין עצמי אני חושבת שאם כל ילד בדור הזה, יזכה לעידוד רציף, כלומר שהוריו, מוריו וחבריו ישבחו אותו על כל גילוי של אומץ לחקור את הלב שלו מבלי לברוח מהפינות האפלות והכואבות, משם, משם בדיוק יגיע אור גדול.

אני רואה את זה יום אחר יום. תאמינו לי, אין פיספוס. כשהקטנצ'יק הזה למשל משתף אותי בגילוי לב ובדייקנות מחקרית מה הוא 'לא סובל', הוא נהיה מאושר ואנחנו לומדים יחד טונות של דברים. בחיי.

רוצים לדעת מה? (יש!)

הנה רשימה חלקית: איסוף נתונים- 'מה קרה בדעה קרה' (מה ההבדל בין עובדה לדעה או לאמונה), איך בכלל מסיקים מסקנות, מה זה 'דיוק', מה זאת אבחנה, איך מגלים את הקצב שנכון לנו ללמוד בו,מתי חשוב לנו לעצור ולאכול כדי להירגע ולהחליף כוח (נושא שממש חשוב לו), מתי דווקא טוב להתאפק ואיך מפתחים כושר?

וואו, וואו, וואו... כל כך הרבה נושאים עולים בינינו בטבעיות הקשר, שזה מדליק (וזוהר באפלה).

בשיעורים הבאים שלנו אולי נגיע לנושאים כמו מהו מחקר כמותי ומהו מחקר איכותני, או מה זה כשל לוגי, או פאטה מורגנה, לכי תדעי מה יעניין אותו, מה יבוא ממנו בגיל שלו. ומה יבוא ממני 'בגיל', בגיל שלי.

חזרה למאמרים