'הסכנה שבשיעורי בית בכיתה א

הסכנה שבשיעורי בית בכיתה א'.

(וגם אח"כ).

אמא שלה: "מה תגידי, שבוע שני ללימודים ואני כבר במלחמות איתה. היא הילדה הראשונה שלי, פקחית, דעתנית. תקשיבי, דורשים ממני בגיל 40 להיות מאלפת עם שוט וגזר. מה קורה לה למורה שלה? נתנה לנו שיעורי בית לקרוא עם הילדה סיפור. כמעט אמרתי לילדה- את חייבת! המורה בקשה. זה בי"ס לא גן ילדים. (היא נאנחת) כבר אמרו לי שהמורה הזאת ותיקה עם הרבה ניסיון ויודעת להחזיק כיתה. אמרו גם שהיא אמנם צועקת הרבה אבל הילדים לומדים להתנהג מהר ולכן ההישגים שלהם הכי טובים בשכבה."

אני: "קיבלתם ההורים הודעה בווצאפ?"

היא: "הנה, תשמעי. זה נשמע לי בהתחלה ממש סבבה. ככה היא כתבה לנו, במגניבות יעני (מקריאה מהסלולרי) 'משתפת אתכם שיש גם שיעורי בית להורים: כל יום להקשיב לקריאה של הילד פעמיים ברצף לפחות. אתם רק צריכים להקשיב ולחתום. באותה הזדמנות תזכו לזמן איכות עם הילד. תהנו. שתהייה שנה טובה. בהצלחה לכולנו."

אני: "בואי ניכנס לרגע לראש של המורה. כיתה א', עוד כמה חודשים כל הילדים צריכים לקרוא ולכתוב. הלחץ עליה שהופך ללחץ בתוכה לא יכול לאפשר לה להשקיע בחינוך כלומר לאפשר למוקד שליטה פנימית להתפתח בילד. היא תהיה אנוסה להשתמש בשליטה, באילוף כדי להשיג צייתנות, להספיק חומר ולעמוד בלוחות זמנים. היא תגיד לעצמה- אני חייבת להיות יעילה ולא לפספס ילדים. אני צריכה לקדם אותם ל'הישגים מדידים'. מהרגע שהילד יראה שההורים איתי, הוא יקשיב לי וילמד להיות ממושמע. אני חייבת לרתום את ההורים כי זאת אני מול 35 ילדים."

היא מתקנת אותי: "שלושים ושבעה."

אני: "שלושים ושבעה. וההורים קונים את זה, כמו שאמרת-סבבה. איזה יופי שהמורה נותנת לנו להיות שותפים."

היא: "ממש ככה."

אני: "אז אם בא לך לשמוע מגדת עתידות מנוסה, אני מנבאת שתוך חודש תחתמו מתוך שינה, קראה, לא קראה, מה זה משנה, ותחתמו גם שנייה לפני שהילדה יוצאת לבית ספר כדי למנוע מלחמות איתה. הילדה תקלוט כמובן שאתם מתחמנים. היא תבין- ההורים שלי לא נמצאים ביושרה, הם חותמים כי מבחינתם אין להם ברירה. גם הם חסרי אונים מול השלטונות. כולנו גדלנו ככה פחות או יותר."

היא: "אני מזועזעת שלא ראיתי את זה האופן הזה... אז איך נוכל כן להיות ביושרה מולה... ומול עצמנו קודם כל?"

אני: "פשוט לא לחתום כשהילדה לא רוצה לקרוא. לדבר שוב ושוב בכנות עם המורה על כמה חשוב לנו שהיא תלמד מרצון, מסקרנות ולא כדי לצאת ידי חובה. לומר את האמת שאנחנו פוחדים שהלחץ להישגים בקריאה עלול גם להביא להישג מאד מפוקפק של שנאה ותיעוב. וצפו גם שייזמנו אתכם לשיחות נזיפה. המורה תגיד- אני מול שלושים ושבעה ילדים. אם לא תתגייסו בבית, הילדה תצבור פערים וחבל, זה ישפיע לה על הצד החברתי. בואו יחד ונגייס אותה. כל כך הגיוני, לא? ידברו אתכם על הערך של מאמץ משותף. אבל מהו בדיוק המאמץ? האנרגיה מופנית בראש וראשונה לסגל את הילדה למסגרת ולחוקיה, מקסימום היא תקבל הקלות אם תפגר במירוץ ו'תצבור פערים'. ומכאן הלדים המתקשים יתחלקו לשניים. יש את אלה שמרצים, שיפחדו ויעשו כל מה שהמורה אומרת. ילד כזה יקרא בבית וישנא כל רגע, והוא גם ישנא בלב אתכם שמכריחים אותו. הילד המתקשה בקצה השני, זה שעדיין בפרפורי נאמנות לעצמו, יתחיל להיות מסומן ככזה שלא משתף פעולה. "ילד הלא בא לי". אתם ההורים תקבלו תפקיד ראשי בסרט 'המשכנעים'. מהרגע שהוא מגיע מביה"ס תהיו בלחץ ותלחיצו ('לטובתו' כמובן) - אז רק תאכל ותכין שיעורים. תגמור עם זה ותוכל לשחק. וכשיגיע הערב: לא הכנת שיעורים? בוא תכין עכשיו, אני אעזור לך (הורים רוצים שקט). כן, כן, יהיו מצבים שתכינו במקומם, כל האמצעים כשירים. שקר. ריצוי. הסתרה. ריצוי. פחדים. ריצוי. הכל חוץ מ- כנות וחוט שדרה. הילד ישרוד, אתם תשרדו. ותזכרי שגם המורים התרגלו לשרוד ב'משרד ההישרדות', זה לא מרגיש להם נורא בכלל, הרי מוכרחים להכריח או לפתות את הסרבנים הקטנים שלא יודעים מה טוב בשבילם. לא? והמדינה שלנו תמשיך להיראות כפי שהיא נראית."

היא: "לא יכול להיות שזה עד כדי כך רע."

אני: "ראית הפגנות נכון? כדי שיהיו בעולם מושחתים, משהו היה צריך להשחית אותם כילדים רכים. לא בזדון כמובן. הם לומדים מהר את שפת הכוח והמניפולציה. מה, אפשר אחרת? זה הרי עולם של כוח, כבוד וכסף. זה הוירוס הקטלני שעובר מדור לדור."

היא: "אז מה את מציעה? את מראה לי מאד ברור את התסריט ומה מסוכן. אני שומעת מה לא, אבל מה כן? מה את עשית כשהיית מורה לכיתה א'?"

אני: "אף פעם לא נתתי להורים תפקיד שהם לא בחרו בו. מי אני שאקח אחריות על ההשלכות הקשות שבהפיכת ההורים לסוהרים? זה מסוכן להזריק מתח וסכסוכים לרקמה המשפחתית. אסור לי. אני לא מוכנה להיות שותפה ביצירת אמא שלא סומכת על הילד, שמתחילה לחטט בתיק שלו, לנזוף ולהעניש אותו בצורות גלויות וסמויות . ולבקשתך לשמוע ממני מה כן, אז הכן מתחיל מ-כנות. תמיד תשבחי את הילדה על הכנות ותשבחי מורה שמתוודה על הקשיים שלה ועל העזרה שהיא זקוקה לה. ותגידי לה שהקשר שלה עם הילדה שלך חשוב לך הרבה יותר מההתקדמות שלה בחומר. והעיקר שכולנו נלמד לעומק מהי למידה מבוססת יחסים ושנבין איך דווקא ההתנגדות מצד הילד היא חומר הלמידה הכי חשוב שלנו שמזמין אותנו להתאמן איך לדבר במקום איך להדביר התנגדויות."

מי יתן ובשנה הזאת נבין מהי כנות ומה היא דורשת מאיתנו בדברים הקטנים, אלה שהתרגלנו לדלג עליהם.

שתהא זו שנה ישרה.

Edit Post Text