חכמת ילדים שלא רוצים לבחור

"מחר אנ'לא הולך לבית ספר. אני חייב לנוח."הצהרת עצמאות של בן 12 אחרי טיול שנתי בין יומיים."סבבה, תנוח.".שעה אח"כ- וואצאפ כיתתי. הנה זה מגיע, מהר משציפיתי.

אם אחת שואלת: "מישהי מתכוונת לא לשלוח את הילד מחר לבית ספר?"אני באה לכתוב "אני." ואז מטח של אימהות מלאות בטחון: "מה פתאום? הוא ילך ועוד איך ילך, אני לא נותנת לו להישאר.", "הם אחרי שבועיים וחצי של חופש פסח? בשום פנים ואופן, זה יום לימודים רגיל.", "לומדים על יום השואה."אם נוספת מקלידה: "שלי אמר שאחרי טיול של יומיים, מלא לא באים. תוך שנייה הורדתי אותו מהרעיון." הצילה אותי אימא שכתבה: "מחנכת הכיתה השנייה אמרה שאחרי טיול שנתי הרבה לא באים."

הבנתי שאני במיעוט, אבל נפתח פתח. אוקי, שלי נשאר אבל אני לא מגלה ברבים.

רק בדיעבד כשאני נזכרת בכיווץ הקטנצ'יק הזה, שכל כך מהר מדלגים עליו, אני מודה לגוף שלי שנותן לי ההזדמנות להתמודד: מה הקטע שלך? מה מנע ממך לכתוב ולעמוד מאחורי ההחלטה שלך?

בוקר.אני משתפת את המתבגר הקטן בתכתובת מאתמול.הוא: "אה, שוב חופרות?" "כן, אתה יודע רוב הילדים הולכים היום. נראה לי שאתה היחיד שנשאר.""סבבה. כייף לי.(גולל את ההתכתבות בצ'אט), כן, כל אחת רוצה שכנוע מאימא אחרת, אף אחת לא בטוחה במה שהיא עושה. (עיניים גדולות עלי), את בטוחה?""אני סתם משתפת אותך.""אמא תגידי, את רוצה שאני אלך לבית ספר?""לא, מה פתאום. אתה החלטת, סבבה.""את יודעת, נשמע לי שהיית רוצה שעוד אימהות לא ישלחו את הילדים שלהם, זה היה עושה לך הרגשה יותר טובה."

"אה..., אתה יודע מה... יכול להיות שכן....ו...די מבאס שצריך חיזוקים של הרוב. אבל... לא. דווקא עכשיו אני ממש שלמה עם זה שאתה נשאר, חוץ מזה ש... ש... בעצם, מה תעשה כ"כ הרבה שעות בבית? שוב תרבוץ מול הטלוויזיה? בבית ספר, חברים וזה... טוב, גם אני מתלבטת."

רק עכשיו כשאני מעלה את הדברים על הכתב אני קולטת שכשאני בחשיפות הוא לומד חשיפות, וכשאני בהסתרה הוא לומד הסתרה.

"אני שונא שאת מתלבטת. זאת הסיבה שלפעמים אני אומר לך- תחליטי בשבילי. כי כשאני מתלבט זה משגע לי ת'שכל.""כן, אתה אומר לי את זה לא פעם. למה?""כי לבחור זה משהו מאוד לא קל, בטח לילד שכל הזמן משנה את דעתו.""לא רק לילד, אתה יודע... אז מה אתה אומר? טוב או לא טוב לתת בחירה לילדים ?"

"טוב שקודם כל אומרים לילדים מה זה בחירה וכמה זה מסובך ושואלים אחרי כל זה אם בכלל עוד בא להם לבחור, שיבינו מה זה.""וואוו, כמה חשוב מה שאמרת."

"כן, אם אתה מחליט לגמרי מעצמך, אז אתה תבין שאחר כך אתה יכול גם להתחרט ולהצטער. וכשאת בוחרת בשבילי ואני לא מרוצה מהבחירה שלי אני אומר- את החלטת בשבילי, אז יש לי על מי לכעוס. (העיניים הירוקות שלו מהבהבות) החלטת היום להסכים שאני נח בבית נכון? ולא אכפת לך מהחפירה של כל האמהות, נכון? ולא אכפת לך שאולי אני אהיה הילד היחיד שלא יבוא נכון?"הוא מתקרב אלי ומסתכל לי ישר אל תוך הלב. שנינו צוחקים.

הוא: "אה...זה כן אכפת לך ! טוב, אל תדאגי, מלא לא יבואו. פשוט לא נעים לאימהות שלהם לכתוב את זה בקבוצה, שלא יחשבו שהן אימהות שלא יודעות לחנך את הילדים שלהן. ואז יגידו- הוא לא התעורר, הוא לא הרגיש טוב. הם לא יגידו שהם החליטו בשבילו כמוך, את תגידי להן?"

"אתה רוצה שאגיד?""לא יודע.. אולי לא... כמה דיברנו על זה עכשיו.""כן, נתת לי הרבה חומר למחשבה. להסתכל פנימה ולשאול את עצמי שאלות ממש חשובות.""יש לי חכמה." הוא צוחק."חכמת זקנים?" אני שואלת."חכמת ילדים שלא רוצים לבחור." הוא אומר.

Text