הוא כל היום בפלאפון

ווטסאפ מאימא שלו: "הוא כל היום בפלאפון. לא אכפת לי מה, העיקר שיזיז את עצמו."

"נכון", אני מסמסת חזרה. "ו ה ו א זה שיצטרך ללמוד במוקדם או במאוחר איך להזיז את עצמו."

"עדיף במוקדם." היא מחזירה עם סמיילי מייבב.

"ניפגש, נכיר, נחיה ונראה." ככה אני.

(רק אח"כ קלטתי שלא כתבתי 'נלמד' אלא 'נחיה')

***

פגישת זום ראשונה.

יפהפה בן 11. כבוי. החוברת לידו: "את זה צריך לעשות."

"תגיד משהו, למה אתה איתי פה בזום?"

"כי צריך. ולאימא כבר אין כוח לכל השיעורים וגם לי לא."

"אז...?"

"היא אמרה שיש לך שיטות."

"שיטות למה?"

"שלא יהיו לי פערים וזה..."

"ואתה רוצה שלא יהיו לך פערים? או שרק אימא רוצה?"

גיחוך ראשון ושתיקה.

"למה אתה שותק?"

"אני מסכים לנסות."

"מסכים זה טוב." ככה אני. "מעריכה את זה. בטח בתקופה כזאת שבא כל היום להסתלבט. אתה בטח כמו כולם בפלאפון רוב הזמן, לא?"

הוא: "כבר קצת נמאס לי... אבל ללמוד זה סיוט. ניסו לי סדר יום כאילו שאני תינוק, עצבנו אותי."

אני: "גם כשאני עשיתי משהו שלא א נ י בחרתי לעשות זה היה ממש, אבל ממש סיוט."

הוא: "כן? מה?"

אני: "ללמד ילדים עם חוברות כאלה כמו זאת שלך כנראה, ושהם לא אהבו."

חיוך ראשון שלו.

הוא: "אז מה עשית?"

אני: "יש לי שיטות סודיות, כמו שאימא אמרה. אבל אני לא מגלה אותן. אתה תצטרך לגלות את השיטה ש ל ך, אבל רק אם יבוא לך."

הוא: "ו... מה עם הלימודים?"

אני: "עזוב רגע לימודים, לימודים... מה בא לך ל ע ש ו ת?"

הוא: "לא יודע."

אני: "בא לך לחשוב על זה? ואם תרצה, ר ק אם תרצה, לחזור לספר לי? או...

או שבא לך ש א נ י אציע לך? אני דווקא טובה בהצעות לילדים."

הוא: "שאת תציעי."

אני: "אבל רק, רק, רק, אם מעניין אותך לשמוע."

הוא: "מעניין אותי."

אני: "טוב, אז אתה תבחר. אה...נושאים שיכולים להיות מעניינים ילד כמוך.... אופנועים... הוקי קרח... מקומות מסתוריים שאניות נעלמו בהם....."

הוא ישר: "מקומות מסתוריים !"

אני: "כל הכבוד לי. הצליח לי לעלות על הצעה טובה תוך כמה שניות."

הוא בחשדנות: "אז... לא יהיו אתך לימודים?"

אני: "תעשה איקס רגע על המילה 'לומדים', תשאל במקום זה- אז לא יהיו דברים מעניינים?"

הוא צוחק.

ככה זה, משנה שם - משנה מזל, אני חושבת לעצמי. בעיקר כשמילים כמו- 'לימודים/שיעורים/חוברת/בית ספר', מיגנטו לעצמן חבילת רגשות כואבים.

באנגלית זה נשמע מקצועי - cognitive re-structioning,

renaming, reframing.

הוא: "אז מה נעשה?"

אני: "עוד אין לי מושג מה בדיוק. אמרתי לך, בשלב הזה נחפש מקומות מסתוריים. בגוגל אתה יודע למצוא?"

"נראה לך שלא?"

"אה, נכון, אתה הרי כל היום ביוטיוב. מה אתה רואה?"

"כל מיני סרטים, יוטיוברים... באנגלית."

"מה, באנגלית? הלוואי עלי. איך אתה מבין? אני באנגלית לא משהו." (באמת)

"מבין, מבין ממש טוב."

אני שומעת את המשפט של הפולנייה- 'הנה, אתה לומד כשאתה רוצה ! אבל אני עוצרת.

"אני מציעה שתחפש לנו סרטים על מקומות כאלה מסתוריים."

הוא: "בסדר."

מטון הקול שלו נדמה לי שהוא מריח מניפולציה, אבל תאמינו לי שאין לי אג'נדה סמויה. אני פשוט רוצה שיהיה ל י ! מעניין. אם אני איהנה באמת, יש סיכוי טוב שגם הוא.

כשאני נותנת ל ו להוביל הוא קולט שאני בוטחת בו. כולנו אוהבים להיות משפיעים והילדים במיוחד. אז אנחנו 'נרקוד'. עם הרגליים הפנימיות (הרגלים, הרגלים) וכשהוא יבטח בי, גם אני אוביל. תהיו בטוחים. שמעתי מישהו שאמר שבטנגו ארגנטינאי, רק כשהרקדן והרקדנית נהיים אחד, אז הטנגו מושלם.

"תגיד, חוץ מסרטים, יש משהו שאתה אוהב לעשות?"

"פעם ציירתי מלא."

"וואללה. תראה לי בהזדמנות אם שמרת כמה ציורים. מה עוד? תחפור בראש שלך."

"גם צילמתי. לא בסלולרי, קנו לי מצלמה."

כל כך הרבה ילדים עונים תשובות קצרות כדי לצאת ידי חובה, כי הם מרגישים אנרגטית, שהשואל (החוקר) לא מתעניין בהם ללא מטרת רווח. הם קולטים שלא רוצים להכיר אותם פשוט למען ההיכרות והקרבה, אלא תמיד כדי לדלות מהם אינפורמציה- המטפל עסוק בתוכו בשאלה- איך לעבוד אתו (לעבוד עליו !) באופן 'אפקטיבי' יותר (לדעת ה'מטפל רב הניסיון'). אימא ואבא משלמים, לא?

אני: "טוב, אז גם תמונות שצילמת. תגיד רגע, בתור מומחה ליוטיוב, מתוך מה שאתה קולט עלי, כמו ש א נ י הצעתי לך ובחרת לחפש מקומות מסתוריים, תגיד, מה דעתך לתת לי רשימת הצעות שלך לסרטונים בשבילי? אבל רק מה שאתה חושב שיכול לעניין אותי. לא סתם דברים. אני אוהבת להיות מופתעת."

"סבבה, אני אחשוב."

******

בשבועיים האחרונים הוא הראה לי ('לימד' אותי) סרטון על משולש ברמודה ועל סטונהאנג', צייר לי פסל מ-אי הפסחא ואת כל הדמויות מאליסה. קרא על הסופר, סיפר לי ש'אומרים שהיה מתימטיקאי במאניה' ואפילו סיכם את קורות חייו.

הוא מצלם כל יום ("אבא מלמד אותי 'מקצועיות'"), בחרנו כמה תמונות לסלון ולמטבח שלי. אוטוטו אלך לחנות צילום ואמסגר, אני רצינית. אגב, לא תמיד יש לנו אותו טעם ואנחנו מתווכחים. קוראים לזה חברותא.

אפרופו מטבח, ביקשתי רשימה של תבלינים אקזוטיים וקיבלתי. גיליתי בזכותו עולמות ביוטיוב שלא שיערתי על קיומם. איזה פער ממה ש"בית ספר" מסוגל להציע במתכונתו הנוכחית.

לו רק נלמד ריקודי לב.

Edit Post Text