?מה, להודות לעצמי

מה, להודות ל ע צ מ י ?

הנה הסיפור:

"אני לא כל כך מקובלת..." יצא לה.

אני רואה עיניים כחולות ענקיות, עצובות טיפונת, שתי צמות, גוף דקיק בתוך אוברול ג'ינס, ולמטה אולסטאר כחולות עם שרוכים אדומים.

בעיניי היא דווקא ילדה יפה וחמודה, אבל מי אני שאגיד לה מה היא ומי היא,

היא עוד לא מכירה אותי ובכל מקרה תצטרך לגלות בעצמה.

אני עושה לה פרצוף מצחיק : "ובגלל זה אימא הביאה אותך אלי?"

"כן, כי אין לי חברות."

"אף אחת?"

"אה כן, מיכל."

"מיכל היא לא סתם חברה שלך, נכון?"

"מזת'ומרת?"

"יש בך בטח דברים שבגללם היא אוהבת להיות אתך... כמו שבה, במיכל, יש בטח דברים שבגללם א ת אוהבת להיות איתה, נכון?"

"אה, כן, אני מצחיקה אותה וגם עוזרת לה בשיעורים, למרות שאני יותר קטנה ממנה, היא בת 11 ואני בת 10 וקצת."

"יש בך עוד משהו שעושה לה טוב? שהיא שמחה להיות חברה שלך? "

"נראה לי...לא יודעת מה עוד."

אני מגישה לה את קופסת קלפי ההודיה: "עכשיו את הולכת להודות לעצמך אם בא לך."

היא צוחקת: "להודות לעצמי? על מה?"

"על כל מה שיש בך שבזכותו מיכל חברה שלך." -אני חוזרת ואומרת תוך שאני מפזרת את הקלפים על השטיח, מרימה את הקלף "רצון לעזור" ומדגימה לה: "למשל...אני מודה לעצמי ש... שיש לי הרבה פעמים רצון לעזור. אני אוהבת למשל לעזור לאחרים...זה כיף לי."

היא מסתכלת בספק חיוך, ספק רצינות: "ואת באמת עוזרת להם? או זה שהיית קטנה?"

"זה... גם עכשיו וגם כשהייתי קטנה" אני אומרת, "ככה אני, זה הטבע שלי. מה לעשות, נולדתי אחת שאוהבת לעזור כשאני יכולה."

"גם אני..." היא אומרת, "אני חושבת."

העיניים שלה משוטטות על אותיות הזהב שעל הקלפים: "אני לא מבינה את כול המילים."

אני: "לא נורא, יש מאה ואחד קלפים, תבחרי מה שאת מבינה ושמתאים לך, ותגידי למשל: תודה לי... על זה... שיש לי ואני נותנת לאחרים...נניח... נאמנות?"

"כן, אני באמת נאמנה (אני שומעת גוון של ביטחון) אבל זה קצת שוויצריות, לא?... טוב, לא'כפת לי, אין פה אפ'חד".

אני: "הלו... אני זה אפ'חד?"

הסתחבקנו.

היא: "טוב, אז תודה לי על הרצון לעזור שיש לי, בדיוק כמו שאמרת על עצמך, ותודה לי על ה... (היא מרימה את הקלף "יושר" ומראה לי) יושר. כי אני ממש לא שקרנית כמו הרבה בכיתה, אני לא אומרת שמות (ניצוץ שמחה בעיניים הגדולות הכחולות). באצבעות דקיקות היא אוספת 3 קלפים זה אחרי זה : "אני גם מודה לעצמי על ה...חברות... ועל ה...השקעה... ו...על הרוגע."

"תסבירי לי טיפה." אני אומרת.

היא מתלהבת: " כי אני משקיעה בחברות שלנו, אני חברה טובה ואני גם יותר רגועה, כי מיכל לא כל כך. אני אף פעם לא צועקת ולא רבה. היא גם אומרת לכולם שאני מרגיעה אותה."

אני מצביעה על הקלפים "רגישות" ו"התחשבות": "אז יכול להיות שיש לך גם רגישות אליה ואל אחרים? ואת גם מתחשבת באנשים?"

היא מאמצת את הרעיונות בשמחה: "כן, אימא אומרת שאני מאד רגישה ואני גם מתחשבת, אז אני יכולה להודות לעצמי שיש לי את זה."

האוויר נהיה יותר קל.

עכשיו תראו בתמונה המצורפת לאן הגענו יחד. היא יצרה פרח של תודות לעצמה.

אני מאמינה שאם היו מרגילים אותי כשהייתי בגילה, להיזכר בטוב שבי ולהודות עליו, לתת לו תוקף, אז במיוחד בזמנים בהם נפלתי לתוך בור ה"אין", היה לי סולם ליציאה ממנו.

לפעמים אני קוראת לזה מעגל ה"יש". יש שמודים עליו יכול להינתן לעולם.

אתם מוזמנים להציע שמות אחרים. מישהו אמר לי- מעגל ה"חוזקות" (הוא בעניין של סדנאות ניהול), מישהי שמכורה לשפת העידן החדש הציעה "מעגל מקורות השפע שלי". צודקת, משם נובע ביטחון עצמי בריא. פסיכולוגית אחת אמרה שתזכורת יומיומית לכל הטוב שבנו, זו "ערכת עזרה ראשונה למניעת דיכאון", ואחת שלומדת תקשור קראה לזה "מעגל של מלאכים", כי אלה הכוחות שניתנו לנו ל"מלאכת החיים". מלאכי שרת.

נתתי לילדונת את קלפי ההודיה שבחרה בתוך קופסת קרטון שהיא עיטרה בטושים עם נצנצים של כסף וזהב. עטפנו בצלופן עם סרט תכלת.

טלפון בתשע וחצי בערב. מסתבר שהילדה נרדמה עם הקופסה במיטה והאימא סקרנית לשמוע מה בדיוק עשיתי אתה. שיתפתי בהרחבה.

על הבוקר הסלולרי רוטט. האימא על הקו : "תקשיבי, אני לא כזאת גרועה כמו שחשבתי שאני... (היא צוחקת) עברתי על הקלפים לפני שנרדמתי, וישנתי אחרת. גם כשהתעוררתי, מצאתי בעצמי כמה תכונות טובות שבגללן בעלי מוכן לסבול אותי... בחיי שמזמן לא הרגשתי ככה. הקלה. אני הולכת לשחק בזה איתו אם הוא יסכים. הביקורתיות העצמית שלו זה משהו, לפעמים אני פוחדת שהוא יחטוף התקף לב מרוב שהוא מלחיץ את עצמו, כי הוא טיפוס הישגי ששום דבר לא מספיק לו. ממש לא יזיק לו לעצור לקלוט כמה יש לו לתת, כמה הוא באמת נותן ולמה אני אוהבת אותו. אז שיירגע."

כשסיימנו את השיחה שמעתי פתאום ברדיו את ריטה: "יום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש, משהו ישתנה משהו יירגע בנו, משהו יגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש. וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו וזה יבוא, אתה תראה הידיים הקפוצות יתארכו והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל זה יבוא, כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו."

Edit Post Text