מורות א-ב לא תוכלנה לעבוד בשיטת יסודות! למה?

אתמול זה הכה בי ונבהלתי.

מורות א-ב לא תוכלנה לעבוד בשיטת יסודות !!!

ולמה?

כי בבית הספר היסודי כפי שהוא היום, לא יכולה להיות עבודה י ס ו ד י ת, שהרי עבודה יסודית חייבת להיות אטית יותר, אמתית יותר, שלמה.

אבל מורות כבר הפנימו שלא כדאי לעצור, אין זמן להתבוננות ואף אחד גם לא מתעניין אם את שלמה עם עצמך ומה אמתי עבורך. יש לך הנחיות והוראות למלא וזה לא מתפקידך לשאול. עליך לבצע.

כשמתגלה ילד שלא עומד בקצב, במכסות פס הייצור, יופעלו כל התרופות האפשריות.

החל מ"שלילת בעיות" ראייה ושמיעה, והמשך באבחון מקצועי. וככל שהבעיה מחריפה, התרופות תהיינה קשוחות יותר. כל הדרכים כשרות וחובה לאתר אשמים. אהה, המורה חדשה ולא משתלטת (נוצרו פערים)? שיטת הקריאה שנבחרה לא עונה על הקשיים שלו (אז נמשיך לנסות שיטות אחרות על השפנפן הסרבן) ובסוף יהיה בסדר.

אבל בסוף לא בסדר. הילד הזה שלא מצליח (לקבל תו תקן) מתחיל להפריע והמורה רוצה פתרון, ומהר. ילדים אחרים נפגעים, ההורים לחוצים. שלום כיתה א', אבל אין שלום בכיתה א'.

***

מורות הביאו את עצמן לשמוע אותי בשמונה וחצי בערב בזום. כ"כ רוצות טוב.

היו שהתאדו בקול ענות חלושה, וחלקן , השבח לאל, שואל שאלות.

רבים שכחו שללמוד זה לשאול שאלות.

ואני לא שכחתי גם מה זה לחנך כיתות א-ב. הייתי שם והתעקשתי לא לתת שיעורי בית, והמנהלת והמקבילות לא אהבו את זה, כי הורים פנו, גם מכיתות אחרות, למה אצלה לא?

והיו שהבינו את דרכי, שתמיד הייתה: ילדיםתקשיהו- לאט, בסבלנות, בהתמדה, באהבה, והעיקר שנקשיב לעצמנו. כן, זה יותר חשוב מלהקשיב למורה.

ומה אתן חושבות, לא הייתי בפחדים וחרדות? הייתי ועוד איך. תחושת הלחץ לא דילגה גם עלי. עשיתי דברים בסתר. לימדתי ילדים דמיון מודרך בסתר, הבאתי בסתר עיתוני ילדים (לא מאושרים !) אבל כאלה שהילדים רצו לקרוא ועשו אותם מ א ו ש ר י ם. במקום קריאת בוקר (הכרחית) שיחקנו בסתר, ביקשתי מהם להיות מורים קטנים בסתר, לכתוב בעצמם מקראה בסתר, כי אם זה היה יוצא לאור היו מגלים שאני כמעט לא ״מלמדת״ והיו מפטרים אותי. מבחינתם הכל היה פשוט וגלוי לגמרי.

***

אז הגעתי למסקנה שמורות א-ב לא יכולות ללמד בשיטת יסודות, לא היום, התנאים עדיין לא כשירים לכך. למורות א-ב בחינוך היסודי לא מאפשרים עדיין להיות יסודיות.

איך תצליחי להיות יסודית אם לא תעצרי להקשיב ללבך?

את הרי כבר למדת שאסור להאט, אסור לחשוב על הערכים שלך לטווח ארוך, לא כדאי לך להביע הסתייגויות ולפקפק ולא משתלם לעבוד עם חומרים רק בהתאם לשיקול דעתך. את איש צוות ועלייך ליישר קו. גם התלמידים חייבים ליישר קו. אז את מיישרת קו בשכל, אבל קו הלב שלך נהיה עקום.

עם הזמן מתרגלים וזה כבר לא כל כך נורא.

וזה מה שנורא.

והנה פתאום בזכות הקורונה, מותר לדבר את המצוקה, על הבלבול, הלחץ והסבל שלנו כמורות.

מה יהיה עם הילד שעדיין תקוע בפתח- קמץ-צירה וכלום לא עוזר? והפערים, מה עושים אתם? ואיך נגרום להורים הלחוצים לעבוד אתו יותר בבית?

אז כן, פרח לב הזהב של הקריאה והכתיבה נמצא כאן במוטיב הבסיסי שבשיטת יסודות. אבל איך נוכל לעבוד בשיטה שבה הילד זקוק לקבל מספיק זמן ל ה ר ג י ש, להשתהות ולחקור את עצמו? איך נעניק לעצמנו ולו את התנאים ליהנות מהאופן שבו הוא הוגה את הצלילים ל א ט ל א ט? ואיך נלמד לעבור לתפקיד חדש של -מלוות ילד חוקר, ילד שמגלה בעצמו את החוקים שעוזרים לו? ילד שמבין שלאט זה טוב, לאט זה מצוין.

איזו מתנה בעולם שסוגד למהירות.

***

אז איך אני יודעת שלמורות א-ב אסור ללמד בשיטת יסודות?

כי מורה סימסה לי: אפשר לקנות את החוברות?

עניתי: אבל איך? הרי לא למדת את יסודות באופן יסודי?

ואחרת כתבה לי: אני חושבת שהבנתי את הפרינציפ. אני בבי"ס מכיל, וחושבת שיש כמה ילדים שזה ממש יעזור להם אז אני רוצה להתחיל כבר, כדי שעד סוף השנה הם כבר יקראו.

 עניתי לה ששיטת יסודות מ כ י ל ה את כל הילדים, מן 'מפתח גנבים' שמתאים לכל המנעולים. רק קצב ההתקדמות שונה.

ועוד מורה שאלה: אולי אני אפסיק אתו עם השיטה של הכיתה או שאשלב בחלק ממה שאמרת?

והיו שאמרו: אולי אפשר לדלג על כל הדברים האלה, שנראה שלוקחים המון זמן, וזה גם מאוד אישי וכל אחד מרגיש אחרת, וישר לקפוץ לחוברת השנייה.

וכאב לי.

אני מכירה את השוט הפנימי הזה, שוט ההספקים וה-בואו נגמור עם זה כבר. ושורף לי בנשמה. כי אני רואה כמה הרגילו אותנו מילדות לוותר על העיקר. והעיקר זה לשמוע את קולנו, קולנו היחיד והמיוחד בתוך רעש העדר.

תמיד היה לנו חשוב יותר להספיק, לעמוד מהר בקצב, בדרישות, במבחנים. תמיד הרגשנו בעומק רדופים והתרגלנו להכחיש את זה. כמו האדם הקדמון. רק שהטורפים הם אנרגטיים.

והנה את, מורת כיתה א', אולי תימשכי עוד שנה, ואולי אם מספיק זמן קולך לא ישמע, את תעזבי בקול ענות חלושה ובלב בוכה, כי ערכייך חשובים לך והמערכת תאבד נשמה טובה.

אז מורות א-ב לא תוכלנה לעבוד בשיטת יסודות הגאונית של יפה אקסלרוד מורתי,

כי אני מלמדת בה את הילד קודם כל להאט, לעצור ליהנות להרגיש את עצמו.

כי להרגיש זה לחיות.

איפה שאנחנו מפסיקים להרגיש אנחנו מתים.

ואני מתרגשת כשהילד נאמן לעצמו ולא ממהר ולא מתאמץ להיראות פעיל כדי לרצות אותי המורה.

אי אפשר לרפא בלי להאזין, להתאזן ולהרגיש את עצמך בנחת.

שלב ראשון בריפוי הוא לעצור את התפשטות הסבל דרך השקטה פנימית והתבוננות.

מי ייתן וכולנו נתחיל בשירת האזינו שכזאת כדי להירפא,

הורים, מורים, מנהלים, ילדים ובכלל.

Edit Post Text